הכלב אכל לי את הכבל של האינטרנט

התסכול שבהכנת השיעורים

“הכלב אכל לי את הכבל של האינטרנט”. זו התשובה שקיבלתי מאחד מתלמידי, לאחר שניסיתי לפתור את בעיית אי הכנת שיעורי הבית באמצעות העברתם באמצעות הגשה מקוונת באתר ייעודי לכך.

התשובה אמנם ניתנה כהלצה, אבל היא מסבירה עובדה בסיסית אחרת, התלמידים אינם מכינים את שיעורי הבית והתירוץ ממש אינו משנה. כאשר המורה הממוצע מתחיל את השיעור הממוצע, הוא צריך לצפות שבממוצע כ 10% מתלמידי הכיתה אכן הכינו את שיעורי הבית בעצמם וששאר התלמידים או הכינו את השיעורים בדקות הקודמות לשיעור/ העתיקו אותם מחבריהם או פשוט לא הכינו אותם מתוך הבנה שהמחיר אותו ישלמו הינו מחיר נסבל.

השאלה היא למה? מהו הגורם המביא תלמידים להכין את שיעורי הבית. התשובה בנושא זה הינה נרחבת ונכתבו אך ניתן להצביע על מספר גורמים המביאים להכין את שיעורי הבית, הגורמים דרך אגב אינם קשורים למידת המחיר אותו ישלמו התלמידים, לכל אלו שמחשבתם נעה לכיוון זה, הדבר פשוט יעלה את רמת ההעתקות.

אם כן, הגורמים נוגעים לרמת החיבור שמרגישים התלמידים לחומר הנלמד, או במילים אחרות, לרמת הגירוי שמספקים השיעורים באופן יחסי לגירויים הנוספים הקיימים סביבם.

הגורמים לייעול שיעורי הבית שגיליתי לאורך הדרך ניתנים לסיכום באמצעות מספר כללי יסוד:

– ארגון

– אקטיביות

– אינדיבידואליות

– אקטואליות

עכשיו קצת פירוט:

ארגון – שיעורי הבית חייבים להיות בהירים ומסודרים באופן שיאפשר לתלמיד להבין היכן ניתן למצוא את חומר הלימוד. לדוגמא, אם ניתנת עבודה על מספר עמודים בספר הלימוד, יש לציין לאורך שיעורי הבית, באילו עמודים ניתן למצוא את התשובות השונות, התלמידים “החזקים” לא יזדקקו למספרי העמודים, אבל התלמידים “החלשים” יאחזו בהם כקרש הצלה.

השיעורים חייביים להיות מאורגנים בהדרגתיות , לדוגמא, קודם שאלות ידע פשוט ורק לאחר מכן שאלות ידע מורכב ושאלות הדורשות סינתזה וחשיבה מרמה גבוהה. שאלת ידע גבוהה בתחילת שיעורי הבית יכולה להביא לייאוש מיידי מצד אלו שכבר התיישבו להכין את השיעורים.

אקטיביות – בניגוד לתפיסה שלנו ששיעורי הבית אינם מעניינים את התלמיד, הם כן. העובדה הפשוטה הינה שהשיעורים אינם מעניינים את התלמיד מכיוון שהם פשוט משעממים. תגרמו לתלמיד לצאת מהתבנית הקבועה של הכנת שיעורים ולתת לו לבצע לפחות משימה אחת אקטיבית. בשיעורים באזרחות לדוגמא, ניתן לתת לתלמיד שאלה מסכמת שבה הוא צריך לעסוק בסוגיה מסוימת, לשאול אדם נוסף (לדוגמא את הוריו) לדעתו ולכתוב טיעון הנוגד את עמדת אותו אדם.

– אינדיבידואליות – תנו לתלמידים מקום לביטוי אישי, השיעורים אינם חייבים להיות תבניתיים בצורה של שאלה, תשובה. השיעורים שהתלמידים שלי נהנים מהם בצורה ניכרת נוגעים למקומות שבהם יש להם פתח לביטוי אישי, לדוגמא באמצעות כתיבת מכתבים יצירת ציורים, עשיית סרטונים ועוד… המתייחסים לאירועים מסוימים. כמובן שהתלמידים חייבים לכתוב את הפרשנות לאותן יצירות ולהסביר כיצד היצירות מבטאות את התייחסות לחומר הנלמד. אין סתירה בין היצירה ללמידה, להפך, היצירה יוצרת הבנה של החומר, אם ההוראות ליצירתה ניתנות בצורה “נכונה”.

– אקטואליות – אחת מהבעיות המרכזיות עם שיעורי הבית הינה חוסר האקטואליות שלהם, למה לעזאזל צריך לעניין את התלמיד מהם הצעדים שעשו הנאצים להדרת היהודים מהמרחב הציבורי לפני 70 שנה. מה שכן מעניין היא ההשוואה למאורעות ההווה (לדוגמא, קריאות להדרת מגזרים מסויימים מהמרחב הציבורי). עצם ההתרסה עצמה, מהווה קטליזטור, אפילו אם התלמידים מתבקשים לכתוב מדוע הנושאים אינם חופפים ומדוע לא ניתן לבצע השוואה, עדיין יש פה סינתזה לאירועים המתרחשים בתקופתם.

כמובן שישנם עוד גורמים נוספים, כדוגמת גיוון בחומרי למידה, שימוש בעולם המדיה, המאפשר לתת ניתוח סרטונים בתור שיעורי בית, ליצור בלוגים של שיעורי בית, להוסיף ניתוח אישי וקבוצתי לקריקטורות ומקורות ראשוניים ועוד אינספור אפשרויות.

אבל בשורה התחתונה אנחנו צריכים לזכור את כלל הברזל: “אל תתנו שיעורי בית שלא תרצו לבדוק אותם אח”כ“. אם תקיימו את כללי היסוד הללו, העניין של התלמידים ושלכם ישתנה מקצה לקצה.

דביר קפלן

מורה, מחנך ומאמין אמיתי ביכולת של טכנולוגיה להעשיר את עולם החינוך והפדגוגיה במאה ה-21.
וכמובן, מחפש אנשים שיהיו שותפים לחזון.

Fatal error: Uncaught Exception: 12: REST API is deprecated for versions v2.1 and higher (12) thrown in /home/dvirka5/public_html/dvirkaplan.com/wp-content/plugins/seo-facebook-comments/facebook/base_facebook.php on line 1273