טיילר מאלי

כ(מה) מורים עושים

“אין לך מה לעשות בחיים”, “בשביל מה למדת לתואר שני”,”מה יש לך לעשות שם לעזאזל”. תגובות אלו ואחרות בעלות צביון דומה אני מקבל מידי חודש מאנשים ששומעים שאני מורה, לעיתים אני נתקל גם בתגובות אוהדות המשבחות את החלטותי ואת הדרך בה בחרתי.

אני חייב לומר שאני מאושר, אני מאושר להיות מורה ואני מאושר מכך שנפלה בידי הזכות להשפיע על חייהם של כל כך הרבה אנשים, ולא איכפת לי אם הסטטיסטקה אומרת שחוז ההשפעה שלי הוא פחות מ-15% מכלל הגורמים המשפיעים על תלמידי.

נכון, המקצוע יכול להיות מחריד לעיתים ורגעי השבירה תכופים יותר מרגעיו של רופא, כבאי, מציל ואפילו מרצה באוניברסיטה. משוואת ההוראה היא כה הזויה, כך שככל שאתה עובד עם כיתה יותר “בעייתית” הרגשת האושר מההצלחות שלך מתעצמת יותר ויותר ככל שהכיתה “מופרעת” יותר ויותר.

המשכורת על הפנים, ידוע, במיוחד למורים כמוני בתחילת דרכם, עצם העובדה שיש לי חברים שמרוויחים פי שלוש ממני עם תואר ראשון בקושי, רק מרמזת על חוסר השוויון בחברה, ואני מקווה שהמצב ישתנה, אבל לא על זה רציתי לכתוב, רציתי הפעם לכתוב על תקווה.

יש לי תקווה שלמערכת החינוך יגיעו אנשים שרוצים להשפיע ולשנות/

תקווה שהשינוי ביחס כלפי המורים יגיע מחדרי המורים ולא מתפילות שווא/

תקווה שכל המורים ידעו לדרוש את הכבוד המגיע להם ולא יחכו להחלטות שר החינוך שיעשה זאת במקומם.

יש לי תקווה שבמדינת ישראל המורים ילכו לפוליטיקה וינסו לשנות את פני החינוך/

תקווה שיבינו שסולידריות ואידיאולוגיה אלו מילים קסומות שצריך לנער מעליהן את אבק הדרכים/

תקווה שאלפי סטודנטים יבחרו לצעוד את צעדיהם הראשונים במערכת החינוך וינערו את הנפטלין מחדרי המורים/

תקווה ששר החינוך יבין איזה אנשים מסורים ישנם במערכת ויגן עליהם בחירוף נפש/

תקווה שאף אדם לא ישאל יותר מורים כמה הם עושים/

מכיוון שהוא כבר יודע מראש כמה הם שווים.

לאחד מהאנשים הללו ששותפים לתקווה שלי קוראים טיילור מאלי. טיילור הוא מורה לספרות אנגלית ומשורר. הוא החליט לעזוב לאחר מספר שנים את ההוראה באופן זמני, לצאת למסע גיוס של מורים חדשים ומעוררי השראה בארה”ב, ולדבר על תרומתם של המורים לעתיד המדינה. תירגמתי את אחד מהקטעים המפורסמים שלו כתשובה לכל אלו שעדיין שואלים כ(מה) מורים עושים:

אני חייב לומר שבשנתי הראשונה להוראה, אשתקד, היו הרבה רגעי שבירה שהמשיכו גם בשנה זו, אבל למזלי אני יכול להצביע על רגע אחד של אושר הביא אותי להמשיך בדרכי, הרגע היה כאשר מצאתי בתא הדואר שלי מכתב מתלמידה שלימדתי בשנה שעברה ובה היא רושמת על ההשפעה החיובית שהייתה לי עליה, לא כמחנך אלא כדמות ערכית ושההשפעה שלי עליה עשתה את ההבדל, ומעכשיו אני יכול להיות בטוח במאה אחוז שלא משנה מה, אפילו אם זו רק טיפה בים, את ההבדל אני עושה, ומה איתך?

דביר קפלן

מורה, מחנך ומאמין אמיתי ביכולת של טכנולוגיה להעשיר את עולם החינוך והפדגוגיה במאה ה-21.
וכמובן, מחפש אנשים שיהיו שותפים לחזון.

Fatal error: Uncaught Exception: 12: REST API is deprecated for versions v2.1 and higher (12) thrown in /home/dvirka5/public_html/dvirkaplan.com/wp-content/plugins/seo-facebook-comments/facebook/base_facebook.php on line 1273